ארנונה: רחוב אחד 2 חיובי שונים מה הדין כאשר חלק מדיירי רחוב משלמים ארנונה הגבוה ב- 27% מדיירים אחרים באותו רחוב. על שאלה זו נדרש בית המשפט העליון לענות לאחרונה במסגרת עע”ם 6186/17 שמואל ברקוביץ ואח’ נ’ המועצה המקומית מבשרת ציון. המערערים שמתגוררים בבית צמוד קרקע גילו להפתעתם, ביום בהיר אחד, כי ישנם דיירים ברחוב בו הם מתגוררים, המשלמים תשלומי ארנונה מופחתים באופן משמעותי. המערערים דרשו כי המועצה תתקן את החיוב ותשווה אותו לחיוב הדיירים האחרים. המועצה מצידה טענה כי יש מקום להבדלים בשל מצב סוציואקונומי שונה, כי היא אינה יכולה לשנות את צו הארנונה ללא קבלת אישור השרים וכי מדובר לכל היותר בפגם ישן שלגביו נקבע בפסיקה בעע”ם 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ’ אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע”מ(להלן: עניין אי.בי.סי), כי הוא אינו בר תקיפה, שכן הוא התקבע מכח שרשרת צווי הארנונה הקודמים. מה התוצאה? בית המשפט קבע כי שיעורי הארנונה נקבעים על בסיס השימוש, השטח והאזור בו מצוי הנכס. הרשות המקומית זכאית לקבוע תעריפים שונים לאזורים שונים, אך יש לקבוע קריטריונים ברורים וסבירים לסיווג הנכסים באזורי קווי התפר. נמצא כי במקרה הקונקרטי אין מקום להבדל בתעריפים והשוני לא היה מוצדק. על הרשות חלה חובה מתמדת לבחון את החיובים והתאמתם לזמן העכשווי. לא מן הנמנע כי החלטה שהיתה נכונה …
