דיני ארנונה
דיני ארנונה הינם דינים מורכבים ומסובכים, הבנויים טלאי על גבי טלאי, דבר המצריך ידע וניסיון רב, על מנת לנווט בהם באופן מוצלח. דיני ארנונה פרושים על גבי חיקוקים רבים ובראשם פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, חוקי ההקפאה, פקודת מסי העירייה ועוד. חוקים אלו מצויים בראש הפירמידה. לאחר מכן קיימות תקנות וצווים מתוקף אותם חוקים וכן חקיקת עזר של הרשות המקומית. לכל זאת יש להוסיף את הפסיקה הענפה בנושא.
צווי ארנונה
צווי הארנונה של הרשויות המקומיות מאושרים מידי שנה בשנה ע”י מועצת העיר או המועצה המקומית ומהווים חלק מחקיקת העזר של אותה רשות. טוב יעשה המחוקק אם יפעל לשלב את כל הדינים הללו בחקיקה אחת מסודרת ותמציתית, דבר אשר יביא לפישוט ולייעול ההתמודדות של האזרח אל מול החיובים שהוא מקבל מידי שנה בשנה.
הדבר אף יביא להורדת כמות המחלוקות שבין הנישומים לבין הרשויות בכל הקשור לחיובי הארנונה שכן יהיה בהיר ונהיר יותר הן לנישום והן לרשות, מהו אופן החיוב הנכון.
מהות דיני ארנונה
דיני ארנונה קובעים כי הארנונה בעיקרה היא מס אשר משולם על ידי מחזיק הנכס (בעלים, שוכר, בר רשות ואף פולש) מבלי שיהיה קשר בין השירותים שהוא מקבל לבין גובה הארנונה אותה הוא נאלץ לשלם. סכום הארנונה נקבע על בסיס שנתי והוא מתקבל באמצעות המכפלה של שטח הנכס בתעריף השימוש. צו הארנונה של כל רשות ורשות קובע את אופן חישוב שטח הנכס (נטו, ברוטו) וכן אם הוא כולל שטחים כגון שטחי גלריה, מרפסות, מרתפים, שטחים משותפים וכדומה. כמו כן הצו מחלק את השימושים השונים וקובע להם תעריפים שונים. לכל רשות צו ארנונה שלה עם מאפיינים מיוחדים.
כיצד מתבצע החיוב?
החיוב מבוצע בדרך כלל הן על השטח הבנוי והן על שטח הקרקע. כאשר הנכס הוא ריק ואינו בשימוש כי אז לא ניתן לחייב עבור מרכיב הקרקע. בדיני ארנונה קיים מרכיב נוסף לקביעת התעריף והוא האזור בו מצוי הנכס, הכל כפי שנקבע בצו הארנונה. מבחינת דיני ארנונה כאשר קיים סיווג ספציפי המתאים לאופן השימוש בנכס, הוא תמיד יהיה עדיף על קביעת סיווג שיורי, כך נקבע בפס”ד של מישל מרסייה נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב. כאשר קיימים מספר שימושים בנכס כי אז ניתן יהיה לפצל את הנכס למספר סיווגים ותעריפים שונים, אלא אם כן מדובר בשימושים טפלים לשימוש העיקרי ובמקרה כזה השימוש הטפל ילך אחר השימוש העיקרי.
פטורים שונים
דיני ארנונה מעניקים פטור מתשלום ארנונה כאשר הנכס אינו ראוי לשימוש או כאשר הנכס ריק ונקי מכל אדם וחפץ. פטורים אלו מוגבלים בזמן וכפופים לקיומם של תנאים מסוימים.
פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) מעניקה לסוגי נכסים פטור חלקי (של 2/3) מהחיוב. מדובר בנכסים שמוחזקים על ידי המדינה ו/או מוסדות ללא כוונת רווח וכדומה. דיני הארנונה אף מגבילים מאוד את האפשרות להטיל על נישום חיוב רטרואקטיבי אלא במקרים קיצוניים.